איזה הורה אתה?

במפגשים שלי עם הורים אני פוגשת לא מעט כאלה, שנמצאים במעגל מתיש של אשמה. הם מרגישים לא מספיק טובים, שהם לא ההורים ה"מושלמים" שהילדים שלהם צריכים. הם מתאמצים להיות הורים מיטביים, שיודעים מה נכון, שלא טועים ושיש להם תשובה (כמעט) לכל דבר. ואז כשמשהו מתערער אצלם, הם מרגישים תחושת כישלון.

אולי כדאי לדייק: אין דבר כזה הורה מיטבי. זו אגדה, וגם לא מה שהילדים שלנו באמת צריכים. מה זה בכלל הורה מיטבי? זה אידיאל לא מציאותי. זה מודל, שמפעיל לחץ ומייצר מעגלי אשמה, כי בפועל אין אף הורה שיכול לעמוד בציפיות האלה.

אז מה כן להיות? הורה מיטיב.
הורה מיטיב מבין שגם אם טעינו, הטעויות הן חלק מהחיים, דרכן אנחנו לומדים ומלמדים. זה הורה שיוצר סביבה בטוחה ותומכת עבור הילדים שלו, שמאפשרת להם לצמוח ולגדול למרות, ולפעמים בזכות, האתגרים. הורה מיטיב גם מבין שהילדים שלו לא מקשיבים רק למה שהוא אומר, הם גם סופגים ממנו את מי שהוא. הם קולטים את האמונות הלא מודעות שלו, כל מה שעבר אליו מהבית שבו גדל או אפילו מדורות קודמים. וכשהוא מפתח מודעות, לומד לשחרר אמונות מגבילות ומוכן לעשות דרך עבור עצמו, הוא נותן לילדים שלו מתנה אדירה: הם לומדים דרכו שאפשר להשתנות, לצמוח ולבחור מסלול חדש.

הורה מיטיב לא מתיימר להיות מושלם. הוא מקשיב פנימה והחוצה, פתוח ללמוד, מוכן לתקן, ולצד זה, הוא עקבי במתן אהבה והצבת גבולות. הוא מבין שבמקום לנסות להיות הורה מושלם, הוא יכול להיות הורה נוכח, מחובר ו...מיטיב. ככה בדיוק גם הילדים שלו לומדים, שהם מספיקים כמו שהם.

אז בפעם הבאה שאתם שואלים את עצמכם אם הייתם מספיק טובים, עדיף שתשאלו שאלה אחרת:
האם הייתי הורה מיטיב עבור הילדים שלי?
אם התשובה היא "כן", גם אם הדרך לא היתה מושלמת, תדעו שעשיתם את הכי טוב שיכולתם.