על תאומים ואיחורים

דמיינו צעירה (תאומה, אנחנו עוד נחזור לזה) שתמיד מאחרת. לא משנה כמה היא מנסה, תמיד מגיעה 15 דקות אחרי הזמן: מאחרת לחברים, לעבודה, תמיד מאחרת ולא מבינה למה זה קורה.

באחד המפגשים בקליניקה, כשעבדנו על ה"איחור הכרוני", עלה שסיפור האיחור התחיל עוד לפני שנולדה.
בזמן הלידה אחותה יצאה ראשונה לאוויר העולם. ואז ברגע האחרון היא החליטה להתהפך ברחם, להנות מקצת זמן איכות עם עצמה ולקחה לעצמה עוד 15 דקות עד שיצאה לאוויר העולם.

מאז שהיתה ילדה, הסיפור הזה רץ במשפחה: "איחרת לצאת", היו אומרים בחיוך. לכאורה מילים תמימות, אבל תת המודע שלה ספג כל מילה.
וככה, בלי שאף אחד שם לב, נוצרה מעין "מחויבות לאיחור" שנמשכה עד עצם היום הזה. כאילו תת המודע שלה אמר: "מצפים ממך להגיע בזמן? טוב, אז נעשה דווקא!"

החלק המדהים הוא שברגע שהיא הבינה את המנגנון, משהו השתחרר. פתאום היא קלטה, שהלידה שלה הייתה בדיוק בזמן הנכון עבורה, שיש לה יכולת מדויקת לתזמן, ושהיא יכולה להקשיב לקול הפנימי שלה.
במקום הלחץ והמתח סביב זמנים, הגיע שקט. רוגע. ברגע אחד היא השתחררה מכבלים, שבכלל לא ידעה שהיו שם.

הסיפור הזה מזכיר לי כמה חזק תת המודע שלנו. איך סיפורים שאנחנו שומעים, אפילו על הלידה שלנו, יכולים לעצב את ההתנהגות שלנו ולשמר אותה שנים אחר כך.

אז בפעם הבאה שאתם תוהים על הרגל מוזר שיש לכם, תעצרו שניה לשאול מאיפה זה בא? איזה סיפור ישן אתם יכולים לספר מחדש?ותזכרו שלפעמים להבין את הסיפור הוא הצעד הראשון לשינוי.