הסתרה - מה הסוד שלי?

נושא ההסתרה וסודות העסיק אותי הן בחיי האישיים והן בעבודתי בקליניקה בתקופה האחרונה. וכשהסתכלתי פנימה, לתוך עצמי, הבנתי עד כמה הנטייה לטמון חלקים מתוכי ולא לתת להם ביטוי דומיננטית בהתפתחות האישית שלי.

אצל רובנו הסתרה בחיים הבוגרים מתחילה בעצם כבר בתקופת הילדות. מגיל צעיר אנו קולטים את המסרים הסמויים והגלויים  שמעבירים לנו ההורים לגבי מה מותר להרגיש ולהביע ומה לא: בפן הגלוי, אמירות כמו "להיות חזק ולא להראות חולשה מול אחרים" או "לשמור על הופעה מושלמת". בפן הסמוי, הם עשויים להגיב בביקורת או דחייה כשאנחנו, כילדים, מביעים רגשות "שליליים" כמו כעס, פחד או עצב.

ככל שאנחנו גדלים, המסרים האלה מופנמים והופכים להיות חלק מהאישיות וההתנהגות שלנו. אנו לומדים להסתיר ולדכא היבטים מסוימים של עצמנו כדי להתאים לציפיות ההוריות, וההסתרה הזו הופכת להרגל שאנו גם בחיים הבוגרים במערכות יחסים אחרות.

אבל להרגל הזה יש מחיר כבד שאנו משלמים במישור האישי. ההסתרה יוצרת פער בין הפנים לחוץ, היא גורמת לתחושת ניכור מעצמנו ולתחושת בדידות. אנו מרגישים לא מובנים, כאילו אנחנו חיים מאחורי מסכה, כשאנחנו בעצם מנותקים מהאמת שלנו.
ביחסים שלנו עם אחרים ההסתרה פוגעת בתקשורת ובתחושת האמון והאינטימיות. היא יוצרת מרחק ומונעת העמקה של הקשר. אנחנו חשים דחייה במקום להרגיש מובנים ומקובלים כמו שאנחנו באמת.

למרות המחירים האלו תת המודע שלנו לעיתים קרובות מתנגד נחרצות לוותר על ההסתרה. למנגנון הזה יש "רווח משני" - תחושת ביטחון והגנה שמספקת ההסתרה  לפחות על פני השטח היא ממלאת תפקיד של מנגנון הישרדות, שנועד להגן עלינו מפני פגיעה ודחייה מאחרים. לדוגמה, בן זוג שמסתיר קשיים כלכליים מבת זוגו. הוא עושה זאת כדי לשמר את תחושת הביטחון מולה, למנוע את אובדן ההערכה והאהבה. בפועל הוא מייצר ריחוק רגשי ופגיעה באמון, מה שפוגע גם באינטימיות הזוגית. דוגמא נוספת היא של חברה שמסתירה דעה שלילית על בן הזוג של חברתה. היא רוצה למנוע פגיעה בחברות, אבל התוצאה של הסתרה כזו בעצם מתבטאת בהתרחקות הדרגתית ביניהן לאור היעדר הכנות בקשר. גם במשפחה ניתן למצוא היבטים של הסתרה, למשל, בן שמסתיר את נטייתו המינית מהוריו כדי להמנע מביקורת, מפגיעה בהם או בערכי המשפחה עליהם גדל. לאורך זמן ההסתרה הזו יוצרת ניכור משפחתי, בדידות ואובדן הקשר האותנטי והקרוב לא רק עם ההורים אלא גם עם בני משפחה אחרים והוא מוצא עצמו מרוחק רגשית מהמערכת המשפחתית.

דוגמאות אלו ממחישות כיצד ההסתרה, למרות כוונותיה המגוננות, מובילה לפגיעה משמעותית באיכות הקשרים ובעומק החיבור בין אנשים. להיפטר ממנה דורש אומץ להתמודד עם הפחד המקורי, שיצר את מנגנון ההסתרה מלכתחילה.

אז מה אנחנו יכולים לעשות כשאנחנו מרגישים את המחיר הכבד של ההסתרה על חיינו ולא יודעים איך להפסיק להסתיר?הנה מספר צעדים שניתן לנקוט בהם:
1. זיהוי דפוסי ההסתרה: לעקוב אחרי המצבים בחיי היום יום שלנו בהם אנו נוטים להסתיר, ולזהות את הרגשות והמחשבות שמתלווים אליהם.
2. הבנת המקור: לחקור את שורשי ההסתרה בחיינו - מאיפה למדנו אותה ומה היא משרתת עבורנו. לעיתים פנייה לעזרה חיצונית מקצועית יכולה להקל עלינו באיתור המקור ובהתמודדות הרגשית עימו.
3. תרגול חשיפה בדימיון: לדמיין את עצמנו מתנהלים בסיטואציה ספציפית בצורה אותנטית וכנה למרות הפחד. כשאנחנו מתרגלים בדימיון, יותר קל ליישם אחר כך את ההתנהגות הזו גם במציאות.
4. תרגול חשיפה הדרגתית: להתחיל בחשיפת נושאים קטנים וקלים בסביבה בטוחה ובהדרגה להרחיב את החשיפה גם לנושאים אישיים ומורכבים יותר.
5. פיתוח מיומנויות תקשורת: ללמוד לבטא רגשות ומחשבות באופן פתוח, בריא ואסרטיבי.
6. בניית רשת תמיכה: ליצור קשרים עם אנשים שמעודדים אותנטיות וכנות.
7. תרגול קבלה עצמית: לעבוד על קבלת כל החלקים שבנו, כולל אלה שנטינו להסתיר. ההכרה בעצמנו מגבירה את תחושת החמלה העצמית, שכל כך נחוצה בתהליך השינוי.
8. שימוש בטכניקות הרפיה: ללמוד שיטות להרגעה עצמית בזמן חרדה מחשיפה.
9. קביעת גבולות בריאים: להבין שאותנטיות אינה מחייבת חשיפת כל המידע לכולם, אלא שבאפשרותנו להפעיל בחירה מושכלת במה שברצוננו לשתף.
10. חגיגת הצלחות: לזהות ולהוקיר כל צעד קטן שאנחנו מצליחים לעשות לעבר כנות ופתיחות גדולות יותר.

באמצעות הצעדים האלה אנחנו יכולים לפרק בהדרגה את הרגל ההסתרה ולגלות קירבה חדשה, בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין אחרים. זה דורש אומץ, אך בתמורה נקבל קשרים עמוקים יותר, חיבור לעצמנו ומשמעות חדשה בחיים.