בדיוק התגרשת. במקרה הרע היו כמה חודשים קשים בבית, במקרה הרע יותר קדמו להם כמה שנים לא פחות קשות. ואז אתה יוצא מהבית, וההסכם נחתם. אתה מתחיל להתרגל לשגרה החדשה שלך כגבר גרוש, אולי גם כאבא גרוש, והרגשה של חופש ושחרור מתפשטת לך בגוף. הרי עכשיו אתה אדם פנוי, ואחרי תקופה ארוכה של תחושת מחנק, חוסר שביעות רצון, תלונות וטענות סוף סוף אתה יכול לעשות כל מה שאתה רוצה.
הכל מאד קל היום, אתה יוצא לברים (בימים שהילדים לא אצלך) ויכול לחזור הביתה באיזו שעה שאתה רוצה בלי לעשות חשבון. והכל זמין ופשוט: יש טינדר, אלפא ובאמבל ויש גם פייסבוק ואינסטגרם, ועל פניו, שום דבר לא עוצר אותך מלהרגיש לפרקים כמו בן 22 חסר מחויבות. יתכן שזה גם מה שאתה צריך ברגע הזה, לשים את הפגיעה באגו בצד, ובמקום לדבר ולחפור על מה שאתה מרגיש ועם מה שאתה מתמודד, פשוט לשתות עוד כוס בירה, לפלרטט, לזכות בריגושים מיידיים וקצת לשכוח מהכאב, מהריקנות...
ואז עובר זמן, והריגוש לא מספק את אותו בוסט לאגו כמו בהתחלה, ואולי זה גם נהיה כבר קצת משעמם. ואתה מתחיל לרצות זוגיות חדשה, עמוקה, אינטימית ואמיתית, רק שמשהו עומד בדרך, והקשרים שמתחילים לא זורמים למקום רציני יותר. ואז מחלחל התסכול: למה אני תקוע? מה אני עושה לא בסדר?
איך יוצאים מזה עכשיו??
טוב שאתה שואל, כי באמת עברת תקופה לא פשוטה. גירושין הם אירוע טראומתי, לעיתים מדובר בתקופה שמכילה כמה אפיזודות טראומתיות נפרדות או מתמשכות, וכשהתקופה הזו סוף סוף נגמרת, כל מה שלפעמים בא לעשות זה לברוח מכל מה, שרק מזכיר אותה. אבל כשלא מעבדים את התקופה הזו רגשית ומנטלית, כל דבר שקורה במציאות העכשווית, שאפילו רק מעלה בזכרון שברירי רגעים ממנה, מהווה טריגר לבריחה או להתנהגות שלא מתקדמת לעבר המטרה אלא רק מתרחקת ממנה יותר ויותר.
התהליך, שנעשה יחד, יכול לעזור לך להסתכל על התקופה הקשה שעברת מזווית קצת אחרת, לפרום את התסבוכת שהובילה אותך למקום הנוכחי ולמצוא אור באפלה. האור הזה יקרב אותך לעצמך, למי שאתה באמת, למטרה שלך, לכוחות שלך, ליכולות שלך ולאמונות המחזקות שלך על עצמך. זו המתנה הכי טובה שאתה יכול לתת לעצמך, כדי שבפעם הבאה תכנס לקשר זוגי ממקום מועצם ובטוח, ותוכל לתת ולקבל כל מה שאתה באמת רוצה ובאמת מגיע לך.