מאחורי הקלעים: הדרך של שלגיה

גם בעולם האגדות שמועות מתפשטות מהר. פינוקיו, שעבר אצלי בקליניקה תהליך מוצלח במיוחד פגש באחד הימים את שלגיה. היא פנתה אלי בעקבות המלצתו, והנה חלק מהתהליך שעברה בקליניקה: 

שלגיה הגיעה אלי מבולבלת ועצובה, היא לא הצליחה להבין איך היא נשואה לנסיך ועדיין חשה ריקנות.  "זה היה החלום שלי", היא אמרה דומעת. "אבל אני מרגישה ריקה מבפנים, יש בי עדיין כל כך הרבה בדידות ופחד". 

אז בואו נחזור רגע אחורה ונסקור קצת מעברה של שלגיה: יתומה שאמה מתה בלידתה ואיבדה גם את אביה, רדופה על ידי אם חורגת היא נאלצה לברוח מהארמון ולהסתתר לבד ביער, שרדה ניסיונות התנקשות (הצייד שחס על חייה ברגע האחרון, המחוך ההדוק שגרם לה לעילפון ומסרק מורעל בשיערה) ולבסוף אכן הורעלה באמצעות ביס מתפוח מורעל, מתה והושבה לחיים על ידי הנסיך. כל זה הותיר בה שובל עמוק של חוסר ביטחון וזיכרונות טראומתיים. אפילו האור והצחוק שבשהייה עם שבעת הגמדים עומעמו בשל עיסוק מתמשך בעבודות הבית בניסיון להדחיק את חוויות העבר הקשות שעברה. 

טראומה היא אירוע או חוויה רגשית שלילית קיצונית שהאדם אינו מצליח לשלב ברצף חייו. בזמן האירוע הטראומטי האדם חש חוסר אונים ומוצף ברגשות ומחשבות שהוא אינו מצליח להתמודד איתם, ופעמים רבות הוא מוצא את עצמו בקיפאון וללא יכולת תגובה. אירוע טראומתי מערב תחושת איום קיומי, פיזי או רגשי, כשהנפגע חסר ישע לחלוטין מול כוח חזק ממנו שמעמיד אותו במצבי אימה קיצוני. 

הטראומות של שלגיה החלו עם אובדן הוריה והתעצמו עם הרדיפה וניסיונות הרצח מצד האם החורגת, אלו אירועים המעוררים חוויה רגשית שלילית, חריגה בעוצמתה. שלגיה היתה צעירה חסרת אונים בסכנת חיים ובחוויה של חוסר ישע מוחלט מול כוחה של המלכה. 

במצבי טראומה חריפים מופעלים מנגנונים של לחימה, בריחה או קפאון כתגובה הישרדותית טבעית של הגוף, שנועדו להגן על החיים לנוכח איום חמור. במצבי טראומה בהם בריחה היא המנגנון שמופעל, האדם ינסה להימלט פיזית, לברוח ממקור הסכנה והטראומה. אצל קורבנות התעללות בילדים למשל, מנגנון זה עשוי להתבטא בנסיונות לברוח מהבית ולהמלט ממצבים מסכנים חיים, ושלגיה אכן נאלצה לברוח אל היער ולחיות בפחד ובחוסר ביטחון. 

כשהחוויה הטראומטית נגמרת, עלול להתפתח מצב פוסט טראומתי בו האדם מנסה להדחיק את הזיכרונות והרגשות הקשורים בטראומה, אך הם ממשיכים לצוץ כזיכרונות מתפרצים, סיוטים ופלאשבקים. האדם עלול לחוש שמשהו "מת" בו מבחינה רגשית, שוכח פרטים מהאירועים שקרו, ומה שכן נותר בזיכרון המודע נחווה כזכרון מבודד ומנותק מהתודעה.

שלגיה הודתה כי אינה זוכרת הרבה מילדותה המוקדמת, והתקשתה לשלוף זיכרונות מלאים ומפורטים מאירועי העבר ולחבר אותם באופן רציף ומלא. גם אחרי שנמלטה ומצאה מקלט זמני אצל הגמדים, עדיין היה קיים איום וסכנת חיים מתמשכת ושלגיה הייתה בדריכות וחרדה מתמדת. באותה תקופה היא חוותה מעין "חיים כפולים". בחלק מהזמן חיה את המציאות החדשה עם הגמדים, אך לעתים זיכרונות העבר היו פורצים ומטרידים את מנוחתה. צריך לזכור שהמלכה הרעה הופיעה בבית הגמדים שלוש פעמים בהסוואה, ובכל פעם ניסתה להרוג את שלגיה, מה שהיווה טריגר לטראומה המוקדמת ויצר טראומה חדשה. המוות המפתיע שלה היה חוויה טראומטית קיצונית נוספת בשרשרת האירועים שעברה. 

שלגיה שיתפה, כי היא יודעת שהיא אמורה להיות אסירת תודה על החזרתה לחיים על ידי הנסיך, עם זאת היא מרגישה קהות חושים וריחוק מאותה חוויה, שעל פניו היא חוויה שמחה. השיתוף של שלגיה מדגים דרך בה חוויה חזקה כזו עלולה אף להעצים ולהפעיל מחדש את תסמיני הפוסט טראומה שלה, במקום לרפא אותם. בעצם החייאתה חוותה שלגיה שוב חוסר אונים מוחלט, כפי שחשה באירועים הטראומתיים המוקדמים בחייה. כך שלמרות ההצלה והסיום השמח, עצם המעבר הקיצוני שעברה שלגיה וחוסר היכולת שלה לשלוט בו, עוררו את רגשות הפחד, חוסר האונים והתסמינים האחרים שפיתחה לאור חוויות הטראומה בילדותה. 

בהמשך חייה לצד הנסיך דיווחה שלגיה על תחושות אשמה ובושה על "מזלה הטוב" שניצלה, מבחינתה ללא הצדקה. אף שהנסיך אוהב ומגן עליה, שלגיה מרגישה בדידות מעצם חוויותיה שאיש לא באמת מבין. הבעיה הגדולה מבחינתה היא תחושת חוסר האמון הכרוני בסובבים אותה והחשש מפני איומים חדשים. היא ממשיכה לסבול מריחוק רגשי ממצבים ומאנשים, חווה רגעי התנתקות לצד סיוטים בלילות וזכרונות מתפרצים בימים. כך שלמרות שהנסיך וסביבה חדשה נעימה מספקים כר נוח יותר, הטראומות הקשות מהעבר משאירות שרידים עמוק בנפשה. 

הדבר הראשון, ששלגיה נזקקה לו, הוא להכיר בטראומות האלה ובלגיטימיות של הרגשות הקשים שחשה בעקבותיהם לצד הפחד, הבדידות והחרדה. אז גם התמקדנו בעיבוד הזיכרונות הטראומטיים עצמם. באמצעות טכניקות עיבוד טראומה ניתן היה לגעת בחוויות הקשות שעברה שלגיה ולאפשר לה להתבונן בסבל שהן עוררו בה כילדה מנקודת מבט בוגרת. לאחר מכן השתמשנו בטכניקות התבוננות והפרדה כדי לאפשר לה להתרחק מעט מהחוויות האלה ולצפות בהן ממרחק בטוח יותר. כך התאפשר לשלגיה להכיר בעובדה שחוויות אלה אכן קרו בעבר, אך עכשיו היא כבר לא אותה ילדה חסרת אונים מפוחדת. יש לה כוח וביטחון פנימיים. שלגיה למדה להשאירה את האירועים האלה בעבר הרחוק והבינה כי אינם עוד חלק מחייה הנוכחים. היא הפנימה, כי היא עצמה עשתה כל מה שיכלה כדי לשרוד ולהתמודד עם המצב. אז היא גם יכלה לעבד מחדש גם את רגשות הכעס, העצב, הפחד והאשמה שחשה, לצד החלטות שקיבלה בעבר לצורך השרדותה כמו "אני חייבת להסתיר את עצמי". 

לאחר ריפוי הטראומה וניקוי הרגשות השליליים יכלה שלגיה להפרד ממערכת האמונות השליליות שהפריעו לה. עבדנו על הטבעה מחדש של אמונות מגבילות שנוצרו אצל שלגיה בילדותה הקשה. שלגיה חזרה לאחור על ציר הזמן, לרגעי ילדותה בהם התגבשו אמונות מרכזיות כמו "אני לא בטוחה בעולם", "אף אחד לא יכול להגן עלי", ובחקירה עדינה של אותם רגעים, היא הבינה שאמונות אלו לא היו שלה מלכתחילה. האמונות המגבילות האלה היו למעשה של הוריה, שבאופן לא מודע העבירו לה כדי להגן עליה מפני סכנות. כשהם מתו, היא נשארה "תקועה" בשלב התפתחותי מוקדם מאוד, ושרדה על ידי אימוץ האמונות ההגנתיות הללו לחייה. אך עכשיו, כאישה בוגרת, היא יכלה להכיר בכך שאמונות אלו כבר לא משרתות אותה. היא לא צריכה עוד להסתיר את עצמה מפני סכנות או לחוש חוסר ביטחון קיומי. יש לה כוחות חדשים להתמודד עם האתגרים שמציבים החיים. בשחרור האמונות המגבילות והחזרתן לבעליהן האמיתיים, הלוא הם הוריה המנוחים, הרגישה שלגיה כמשוחררת ממשא כבד, מוכנה לאמץ לתוכה אמונות חדשות ובנויות יותר. 

אז עבדנו על בנייה של אמונות חלופיות כמו "אני בטוחה ומוגנת", "יש לי כוחות לחיות חיים מלאים", "אני ראויה לאהבה וקבלה". כעת היה ביכולתה של שלגיה להפנים את האמונות החדשות, ולהרגיש את השפעתן הבריאה והמחזקת על דימוי העצמי וההרגשה הפנימית שלה. תהליך ההטבעה מחדש של שחרור אמונות מגבילות וקבלת אמונות בונות חדשות סייע רבות לריפוי הטראומה והבניית חוסן נפשי חדש בשלגיה. היא שוחררה מכבלי העבר ובפעם הראשונה בחייה הרגישה חופשייה לחיות כאישה בוגרת ובריאה, להתחיל לבנות מערכות אמונות וחשיבה חדשות והולמות יותר את מי שהיא היום. שלגיה למדה להחליף מחשבות שליליות, מגבילות ומכחישות את הערך העצמי שלה, במחשבות של אהבה עצמית וקבלה המכבדות את כוחותיה הפנימיים, ויוצרות נרטיב חדש וחיובי עבור המשך חייה. 

לאורך כל הדרך שלגיה תרגלה טכניקות להרגעה עצמית והפחתת חרדה, כמו נשימות עמוקות ומציאת עוגנים. כשהלחצים החיצוניים אימתו עליה, שלגיה למדה לחזור פנימה, למצוא את המקום הזה של שלווה וריפוי עצמי. ולקראת סוף התהליך, שלגיה יכלה סוף סוף להרפות ולהיפתח לאושר מלא שמזמן לה הקשר עם הנסיך. היא שחררה את הטראומות וחוסר הביטחון שעיכבו אותה, והרגישה בטוחה ורגועה באהבתו ובמשפחתיות שהוא מעניק לה. 

חייה היו עדיין לא קלים, היא התמודדה עם אתגרים ודאגות כשאר בני האדם. אבל בפעם הראשונה בחייה היתה לה גישה לשלווה פנימית אמיתית, חופשייה להנות מההווה וממחשבות ותכניות לעתיד. היא למדה לדמיין את העצמי העתידי שלה כשהיא שמחה, בריאה ובעלת ביטחון עצמי.