לגשר בין הורים - ילד כ"יונת שלום"

יש בתים שבהם הילד מתפקד כמתווך, מגשר או משמש כ"יונת השלום" בין הוריו, שמתקשים לתקשר ישירות זה עם זה. לעיתים כשמדובר בילד הבכור, ההורים עדיין צעירים ולא בשלים דיים להתמודדויות שמביאה איתה ההורות. הם "משתמשים" בילד כמתווך דרכו הם מעבירים הודעות זה לזה וכאמצעי להבנת הצרכים שלהם וצרכי בן זוגם. פעמים אחרות זה קורה דווקא בקרב בני הזקונים, אלה שנולדו בהפרש של מספר שנים מאחיהם הגדולים, לאחר שכבר נוצר מרחק גדול בין הוריהם, שחשים שתקשורת דרך הילד הקטן יכולה לגשר על התהום הפעורה ביניהם.

מצב זה נוגס בחווית הילדות של הילד ומערער את תחושתו, שיש לו מטרה משלו בחיים. הוא הופך להיות כלי בידי אחרים, ותכלית קיומו מתמקדת בשירותו את הוריו ובבחירה בלתי אפשרית ביניהם. ילד זה גדל, כשהוא סוחב על כתפיו משא כבד של אחריות לרווחתם הרגשית של הוריו, משא שגוזל ממנו את האפשרות לחוות ילדוּת פשוטה ובריאה. במקום לשחק, לחלום ולהתפתח באופן טבעי וספונטני, הוא שרוי במתח מתמיד ובתחושת חובה להיות "המבוגר" האחראי שדואג לכולם, וחווה עצב, שמלווה אותו בכל רגע נתון. גם כשהוא כבר אדם בוגר ואפילו שיצא מבית ההורים, אותו עצב פנימי ותחושת הקורבנות שליוותה אותו בילדותו, ממשיכים לרדוף אותו ולעכב את מימוש הפוטנציאל האישי שלו לאושר.

הדרך להשתחררות מתחושות אלה טמונה ביכולתו להבין, שהוא רשאי וצריך לחיות את חייו שלו ולא את חייהם של אחרים. כדי "להתפטר" מתפקיד זה, שנכפה עליו בילדותו, על הילד שהפך כעת למבוגר ללמוד להעמיד את צרכיו, רצונותיו וחלומותיו בראש סדר העדיפויות. כך, בהדרגה, הוא יוכל להתנתק מהמקום הישן והכואב, למקד את מרצו במימוש שאיפותיו שלו ולהאמין ביכולתו לחולל שינוי אמיתי בחייו.